טיולים מאורגנים לאינדונזיה

חזרה לטיולים
לאינדונזיה

האי באלי - שריפת מתים

פולחני אבות, גלגולי נשמות וטקסי טוהרה בשריפת המתים בבאלי

מאת: ניסו קדם | פורסם ב-09 בדצמבר 2016

לאש תפקיד מרכזי בפולחני ההיטהרות הבאלינזים. השימוש הדרמטי ביותר באש לצורכי טיהור הוא ללא ספק בעת טקסי המוות. שריפת מתים היא האירוע הפולחני הראוותני ביותר בחיי הבאלינזים ומושקעים בו מירב המשאבים, המרץ, הכישרון והיצירה של המשפחה ושל קהילת הבאנג'ר.

כמות ההכנות והמשאבים הנדרשת לטובת שריפת המתים בבאלי היא כל כך מרובה שבמקרים רבים חולפות שנים ארוכות בין מותו של אדם לבין שריפת גופתו, לעתים אפילו למעלה מעשר שנים. כשהנפטר בא ממשפחה בעלת אמצעים, טקס השריפה נעשה לפעמים בסמיכות למוות. במשפחות דלות (וזהו בדר"כ המקרה) קוברים את גופת הנפטר בקבר זמני צנוע וטקס השריפה נדחה עד לשעת כושר נוחה, כשבידי המשפחה הצטברו מספיק משאבים כלכליים על מנת לבצע את הטקס בצורה מכובדת. במקרים רבים גם משפחות בעלות אמצעים מעדיפות לעכב את שריפת המת, על מנת לגייס משאבים כספיים נוספים.

בזבוז כספים בטקס שריפת מתים הוא אולי ההזדמנות הגדולה ביותר שיש למשפחה באלינזית להפגין את עושרה ע"י בזבוז ראוותני של כסף שיורד לטמיון, או ליתר דיוק כלה בעשן המיתמר מן השריפה. טקס צנוע יכול לעלות כמה אלפי דולרים. הבאלינזים מספרים גם על שריפות מתים שעלו למעלה ממיליון דולר (במשפחות אריסטוקרטיות).

גופת המת נשרפת בתוך סרקופג. טקס שריפת מתים, באלי, אינדונזיה. צילום: ניסו קדם
גופת המת נשרפת בתוך סרקופג. טקס שריפת מתים, באלי, אינדונזיה. צילום: ניסו קדם


לאחר איסוף המשאבים הכלכליים הדרושים לביצוע הטקס, בוחרת המשפחה יום מבורך המתאים לשריפה וקהילת הבאנג'ר מגויסת לטובת ההכנות. האומנים המומחים מתוך הבאנג'ר יוצרים את אביזרי הפולחן. הבולטים שבהם הם מגדל מתים גבוה (Wadah) וסרקופג בדמות חיה (Lembu). מגדל המתים משמש לנשיאת הגופה, או ייצוג סמלי שלה, מבית הנפטר עד למקום השריפה עצמו. הסרקופג משמש לטקסי הטיהור האחרונים והוא נשרף יחד עם שרידי הגופה. לסרקופג דגמים קבועים, הנפוצים שבהם הם שור, אריה, צבי, או דג-פיל מיתולוגי. כל דגם של סרקופג מעיד על מעמדו החברתי של הנפטר. המכובד ביותר הוא בדמות שור, שמסמל את הרכב של האל שיווה (Siwa) - אל המתים.

ביום המיועד נאספת כל קהילת הבאנג'ר, יחד עם אורחים וקרואים רבים אחרים לאירוח ולסעודה בבית הנפטר. לאחר שהחמה עוברת את אמצע השמים והיא נוטה מערבה מתחילים טקסי השריפה. הטקס עצמו מתחיל בתהלוכה מבית הנפטר לעבר בית הקברות המקומי. גופת הנפטר (במקרה שהגופה נשמרה בבית ולא נקברה) או ייצוג סמלי שלה (בדר"כ חפץ קטן העשוי מעץ אלמוג ועטוף בבד) מועלים למרומי מגדל המתים. המגדל מועמס על כתפיהם כמה עשרות צעירים חסונים הנושאים את המגדל לאיזור השריפה. לפני המגדל הולכים קרובי הנפטר כשהם אוחזים בבד לבן הנמתח מראש התהלוכה אל המגדל עצמו. מאחורי המגדל נישא הסרקופג בידי חבורת צעירים נוספת. כל המשתתפים האחרים, ותזמורות הגאמלאן מתארגנות בתהלוכה מאחורי המגדל. הנשים נושאות על ראשן סלי מנחות, הגברים הולכים בנחת ידיהם שלובות מאחורי גבם. אין סימנים של עצב או בכי. אדרבא, טקס השריפה הוא טקס מלא בשמחה ועליצות.

נשיאת המגדל היא מחזה משעשע, שמעורבים בו כמה אלמנטים קומיים המודגשים בהגזמה גרוטסקית. נשיאת המגדל נעשית בשאגות שמחה, כשכל המגדל מתנדנד כשיכור. באחד הצמתים התהלוכה נעצרת והנושאים מסובבים את מגדל המתים כמה סיבובים במהירות רבה. מטרת הסיבוב היא לבלבל את המת ולמנוע ממנו למצוא את דרכו חזרה הביתה, שכן גם למתים קשה להיגמל מהרגלים ישנים. לאחר מכן ממשיכה התהלוכה להתקדם לעבר מקום השריפה, לקול צלילי הגונגים והמטאלופונים של תזמורת הגאמלאן. עם ההגעה לאיזור הקבר הזמני והשריפה מסיים המגדל את תפקידו. בשלב זה נערכת בדר"כ מלחמת מים בין הצעירים שנשאו את המגדל, הם מתיזים זה על זה מים בקריאות שמחה רטובות.

אם המת קבור בקבר זמני, הקבר נחפר ושיירי הגופה - עצמות, שערות ושרידי גוף - נאספים בתוך בד. הסרקופג מוצב באתר השריפה וגב החיה נחתך. שרידי הגופה יחד עם הייצוגים הסמליים של המת מועברים לתוך הגב הפתוח של הסרקופג. הברהמינים מטהרים את שרידי המת ואת ייצוגיו הסמליים בעזרת מאנטרות והרבה מים קדושים. הנשים עורמות את המנחות לרגלי הסרקופג והכל מועלה באש. לאט לאט מתגלים שרידי המת מתוך הסרקופג הבוער, שרידי הבשר (אם יש כאלו) נצלים באש, העצמות והגולגולת מתפוררים לאיטם.

טקס השריפה הוא אחד מאירועי השיא החשובים ביותר בתרבות הבאלינזית. כאן נפגשות האמונות הקמאיות של פולחני האבות, המייחסות למתים מעמד של אלים, שהוא מבורך ומגונן כשם שהוא מסוכן ומאיים, יחד עם האמונות ההינדואיסטיות בדבר גלגול הנשמות. בשריפה משוחררת הנשמה מכבלי העולם הזה והמשפחה משתחררת מאימת המתים וזעמם. הקהילה מילאה את חובה כלפי המתים, והחזירה אותם למעמד של אלים השוכנים במרומי הר אגונג.

_________________________________________________________________________________
למאמרים נוספים על האי באלי לחץ על הקישורים הבאים:
האי באלי- הר הגעש אגונג בכוננות להתפרצות.
באלי וג'אווה - תזמורת גמאלאן.
האי באלי - דת ואומנות בתרבות הבאלינזית.
האי באלי - אומנות וריקוד.
האי באלי - שריפת מתים.
האי באלי - מים קדושים.
האי באלי - אודלנים ו"ימי הולדת של מקדשים".
האי באלי - מנחות לאלים ולשדים.
האי באלי - חיי יומיום.
אורז - מתת חיים.
האי באלי - הרי געש ואלים.
למאמרים נוספים על האי ג'אווה לחץ על הקישורים הבאים:
האי ג'אווה - הסטופה הגדולה של בורובודור.
האי ג'אווה - אגדת ברומו.
האי ג'אווה - האדמה הפוריה ביותר בעולם.
האי ג'אווה - כוננות בהר הגעש ברומו.
למאמרים נוספים על האי סומטרה לחץ על הקישורים הבאים:
סומטרה - אגם טובה - האגם הגעשי הגדול בעולם.
סומטרה - שמורת גונונג לאוסר (בוהורוק).
למאמרים נוספים על נושאים כלליים הקשורים לאינדונזיה לחץ על הקישורים הבאים:
אינדונזיה - הארכיפלג הגדול בעולם.
קו וואלאס ועולם החי באינדונזיה.
האי קראקטואה.

22 יום לארכיפלג האינדונזי - ג'אווה, סולאווסי, קלימנטן ובאלי
טיול לסינגפור ואינדונזיה, אל התרבות המוסלמית-הינדואית בג'אווה שבמערב, אל הערבוב הנוצרי-פגאני בדרום-מערב סולאווסי ואל התרבות ההינדואית ולנופים הקסומים של האי באלי.


פרטים נוספים
22 יום לארכיפלג האינדונזי - ג'אווה, סולאווסי, קלימנטן ובאלי
ללא מועד יציאה
22 יום לארכיפלג האינדונזי - ג'אווה, סולאווסי, קלימנטן ובאלי
19 יום לארכיפלג האינדונזי - ג'אווה, סולאווסי ובאלי
מסע ללב הארכיפלג האינדונזי: אל האי ג'אווה שתושביו משלבים בין המסורת ההינדואית לאסלאם; אל שבט הטורג'ה שבניו מממשיכים לקיים פולחנים פגאניים בצל הנצרות; ואל התרבות הקסומה באי באלי.


פרטים נוספים
19 יום לארכיפלג האינדונזי - ג'אווה, סולאווסי ובאלי
ללא מועד יציאה
19 יום לארכיפלג האינדונזי - ג'אווה, סולאווסי ובאלי