טיולים לאתיופיה

דרכונים

תוקף דרכון: יש להצטייד בדרכון שתוקפו לפחות ל-6 חודשים לפני מועד הכניסה לאתיופיה.
עמודים ריקים בדרכון: יש לוודא שיש לכם לפחות 2 עמודים ריקים בדרכון.

אשרת כניסה לאתיופיה

אשרת כניסה: מטיילים הנושאים דרכון ישראלי נדרשים להוציא אשרת כניסה לאתיופיה. אפשר להנפיק את האשרה בשתי דרכים:
▪ אשרת כניסה בעת הנחיתה באדיס אבבה: קיימת אפשרות לקבל אשרת כניסה ל-30 יום בעת הנחיתה בשדה התעופה של אדיס אבבה. עליכם למלא טפסי אשרה במקום ולשלם אגרה של 50 דולר במזומן. לתשומת לבכם: אשרה מסוג זה ניתנת אך ורק בשדה התעופה של אדיס אבבה ולא בשום מעבר גבול אחר. בנוסף, מטיילים המתוכננים לטיסת המשך זמן קצר אחרי הנחיתה עלולים לאחר לטיסת ההמשך בשל התהליך הממושך של הנפקת האשרה בעת ההגעה.
▪ הנפקת אשרה בשגרירות האתיופית בישראל: קיימת אפשרות להנפיק את האשרה בשגרירות האתיופית בארץ. האשרה תקפה לכניסה אחת, מכל תחנת גבול באתיופיה, ולמשך 30 יום מיום הנפקת האשרה. הנפקת האשרה נעשית באמצעות משרדנו. על המטייל למסור לידינו, לא יאוחר מ-14 יום לפני היציאה, דרכון בתוקף, תמונת פספורט, כרטיס טיסה ולמלא טופס בקשת אשרה. עלות האשרה, בהנפקה בהליך מזורז, היא 95 דולר. משך ההנפקה הוא כשבוע.
אשרות למטיילים בעלי דרכונים זרים: מטיילים המתכוונים להיכנס לאתיופיה עם דרכון לא ישראלי צריכים לברר אם עליהם להנפיק אשרה על פי לאומיות דרכונם. אנא ידעו אותנו על כך בעת ההרשמה ונסייע לכם בבירור הנושא.
פנקס חיסונים: מטיילים המגיעים לאתיופיה מארץ נגועה בקדחת צהובה, וששהו בה לפחות 12 שעות, נדרשים להציג בכניסה לאתיופיה פנקס חיסונים המעיד שהם מחוסנים נגד קדחת צהובה. מטיילים שטסים ישירות מהארץ אינם נדרשים להציג חיסון מסוג זה.

בריאות וחיסונים בטיול באתיופיה

אנו מנועים מלתת הנחיות למטיילים לגבי בריאות וחיסונים. בנושאים אלה אנא פנו לאתר משרד הבריאות, ללשכות הבריאות האזוריות או למרפאות המטיילים.
התייעצות עם גורמים מוסמכים: משרד הבריאות מפרסם את רשימת החיסונים הנדרשת לכל מקום, ובצדה - סייגים לחיסון על פי גיל, מצב רפואי והיסטוריית חיסונים. מטיילים יכולים למצוא עצמם מצד אחד נדרשים לחיסון כלשהו, ומן הצד האחר מנועים מלקבלו מחמת גילם, מצבם הרפואי או ההיסטוריה החיסונית שלהם. במקרה כזה הם ייאלצו לבחור בין ביטול נסיעתם ובין נסיעה לטיול בלי להתחסן חרף הסיכון הכרוך בכך. לאור זאת אנו ממליצים לכל מטייל לבדוק עם גורמים רפואיים מוסמכים את סוגיית החיסונים הנדרשים לו ואם חלות עליו הגבלות לקבלתם - עוד בטרם ההרשמה לטיול.
הרשמה מאוחרת: המלצת משרד הבריאות היא להתייעץ ולהתחסן 6-4 שבועות לפני מועד הנסיעה. מטיילים שנרשמים לטיול לאחר מועד זה חייבים להביא בחשבון שהם לא יספיקו להתייעץ בזמן או שהחיסונים שיקבלו לא יגיעו לאפקטיביות מלאה טרם נסיעתם.
למידע נוסף: יש להיכנס לדף חיסונים ולשכות בריאות.
חיסון נגד קדחת צהובה למטיילים מעל גיל 60: משרד הבריאות ממליץ, בין שאר המלצותיו, להתחסן נגד קדחת צהובה לפני הביקור באתיופיה. לידיעתכם, מטייל שקיבל את החיסון הזה בעבר מחוסן לכל חייו.
מטיילים שלא קבלו את החיסון בעבר צריכים להביא בחשבון שמשרד הבריאות אינו ממליץ לחסן אנשים מעל גיל 60. המטיילים רשאים לדרוש להתחסן גם בניגוד להמלצה, אך במקרה כזה יצוין בפנקס החיסונים שלהם שהומלץ להם שלא להתחסן. מטיילים מעל גיל 60 שלא קיבלו חיסון כזה בעבר, ייאלצו לבחור בין שתי אפשרויות: להתחסן למרות המלצת משרד הבריאות בעניין זה, או לוותר על החיסון ולצאת לטיול ללא חיסון מתאים. הנכם נדרשים להתייעץ מראש עם גורמים מוסמכים ולקבל החלטה לגבי עניין זה טרם הרשמתכם לטיול.

ביטחון אישי באתיופיה

אתיופיה היא מדינה ידידותית לישראלים. רמת הפשיעה במדינה נמוכה ואפשר לטייל בה בבטחה. עם זאת היחסים הבעייתיים בין אתיופיה לכמה משכנותיה, המתחים האתניים בתוך המדינה והיחסים הסבוכים שבין המרכז לפריפריה מחייבים בחירה מושכלת של מסלול הטיול והפעלת שיקול דעת וזהירות בעת הטיול בארץ היפה הזאת.
התמודדות עם גובה רב: למידע מפורט על טיולים במקומות שגובהם יותר מ-3,000 מטר ראו פרטים בסעיף "מצבי חירום" להלן.
אזהרות מסע: נכון למועד כתיבת מידע זה אין אזהרת מסע לאתיופיה. יחד עם זאת, תנאי הביטחון בכל מקום יכולים להשתנות מעת לעת. מידע מעודכן בנושא מופיע באתר המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה ובאתר במשרד החוץ.
אזהרה לגבי ביקורים באזורים שונים באתיופיה: אנחנו ממליצים להימנע מביקור באזור גאמבלה ובאזור מערב שאוואה, בשל עימותים בין אתניים המתרחשים באזורים אלו. יש להימנע בתוקף מביקור בדרום-מזרח אתיופיה, בקרבת הגבול עם סומליה, ולשמור על מרחק מינימלי של 100 ק"מ מקו הגבול. יש להימנע מביקור ברצועה של 10 ק"מ מקו הגבול שבין אתיופיה לקניה, לדרום סודן, לסודן ולאריתריאה, למעט אזור אקסום והכבישים המובילים אליה, שבהם הנסיעה והביקורים אפשריים. מומלץ להימנע מחציית הגבול בין אתיופיה לקניה בתחנת הגבול של מויאלה. אם בכל זאת אתם נדרשים לחצות את הגבול בנקודה זו, עליכם לעשות זאת בשיירה מאובטחת.
גנבה וכייסות: תיירים נתקלים לעתים בבעיה של גנבה או כייסות. עיקר הגנבות מתרחשות במקומות הומי אדם כגון השווקים של אדיס אבבה או באירועים המוניים כמו עצרות דתיות בימי חג. יש לשמור על ערנות ולהקפיד על נשיאת המצלמה, הדרכון, הכסף ושאר מסמכי הנסיעה בצמוד לגוף ובהשגחה מתמדת.

מזג אוויר באתיופיה

לאתיופיה מגוון סוגי אקלים שנוצרים מהשפעתם המכרעת של שני גורמים עיקריים:
▪ הפרשי גובה: הפרשי הגובה באתיופיה הם עצומים. הארץ משתרעת מגובה מינוס 115 מטר מתחת לפני הים בשקע דנקיל ועד לגבהים של יותר מ-4,000 מטר מעל פני הים בשני הרכסים העיקריים – באלה וסימיאן. הבדלי הגובה יוצרים הבדלי אקלים ניכרים. האקלים באזורים הנמוכים הוא מדברי, שחון ויבש, ובגבוהים ממוזג ולח. רוב הארץ, המשתרעת בין שני הקצוות האלה, מתנשאת לגבהים שבין 500 מטר ל-2,500 מטר מעל פני הים. הטמפרטורות, שהן סביב 32–34 מעלות צלזיוס בגובה פני הים, יורדות בקצב של.6 מעלות צלזיוס עם כל עלייה בגובה של 1,000 מטר. כמות המשקעים, שהיא אפסית בגובה פני הים, הולכת ועולה ככול שעולים בגובה.
▪ משטר הרוחות והגשמים: אתיופיה נהנית משתי עונות של גשם: העונה הקצרה בחודשים פברואר–אפריל, שבה הגשמים מגיעים מן האוקיינוס ההודי. הגשמים הללו משפיעים בעיקר על החלק הדרומי של הארץ. העונה הארוכה (בדומה למונסון באסיה) היא בחודשים יוני–ספטמבר, אז הגשמים מגיעים מן האוקיינוס האטלנטי. גשמים אלה משפיעים בעיקר על הרמה הגבוהה בצפון אתיופיה.
אזורי האקלים העיקריים:
▪ מחוז דנקיל: שקע דנקיל הוא אחד האזורים החמים והשחונים ביותר בעולם. משרע הטמפרטורות בו נע בין 35 מעלות צלזיוס בחודשים דצמבר–ינואר ל-45 מעלות צלזיוס ומעלה בחודשים יולי–אוגוסט. כמות המשקעים השנתית קרובה לאפס.
▪ הבקע הסורי-אפריקאי והסוואנה הנמוכה: הגובה הממוצע של אזור זה הוא בסביבות 600–700 מטר (להוציא את אגן הבקע, שהוא נמוך בהרבה). אזור זה זוכה לטמפרטורות של 28–30 מעלות צלזיוס ברוב חודשי השנה. הטמפרטורות יורדות לסביבות 24–26 מעלות צלזיוס בחודשים יוני–ספטמבר. האזור נהנה משתי עונות גשם היוצרות עונה רטובה רציפה הנמשכת בחודשים מרץ–אוקטובר. כמות המשקעים היא קטנה יחסית, סביב 100 מ"מ גשם בחודש. העונה היבשה קצרה למדי והיא נפרשת על פני החודשים אוקטובר–פברואר.
▪ הרמה הגבוהה בצפון אתיופיה: הרמה מתנשאת לגובה של 2,000 מטר מעל פני הים ומעלה. באזור זה הטמפרטורות יציבות כל השנה (בסביבות 20–22 מעלות צלזיוס). השנה מחולקת לעונה רטובה ויבשה, כשעיקר הגשמים יורדים ביוני–ספטמבר (הגשמים מגיעים לשיא של 300 מ"מ בחודש).
▪ רכסי באלה וסימיאן: הרכסים הגבוהים, באלה וסימיאן, מתנשאים לגבהים 4,000 מטר ומעלה. האקלים בהרים אלה הוא ממוזג ולח. הטמפרטורות מעל 3,000 מטר יורדות לסביבות 12 מעלות צלזיוס ואף פחות. הלילות קרים מאוד. הרי באלה זוכים לגשמים בשתי עונות הגשם בחודשים פברואר–אפריל ויוני–ספטמבר, בעוד הרי סימיאן זוכים לגשמים בעיקר בחודשים יוני–ספטמבר. שמורת הרי סימיאן נסגרת בחודשים יולי–אוגוסט בשל כמות הגשמים המרובה.
העונה המומלצת לטיול באתיופיה: התקופה הנוחה ביותר לטיול ברוב אתיופיה היא בחודשים ספטמבר–נובמבר. עונה אחרת היא בחודשים דצמבר–פברואר. עונה זו רטובה פחות וירוקה פחות מן הקודמת. הביקור בהרי סימיאן אפשרי בכל אחד מחודשי השנה, למעט החודשים יולי ואוגוסט שבהם השמורה נסגרת בשל גשמים מרובים. הביקור בשקע דנקיל מומלץ בחודשים דצמבר–ינואר, אז הטמפרטורות הן הנוחות ביותר.
מזג אוויר באדיס אבבה: אדיס אבבה ממוקמת בגובה 2,400 מטר מעל פני המים. הטמפרטורות יציבות ברוב חודשי השנה, וההבדל העיקרי בין העונות הוא הגשם. השנה מחולקת לשתי עונות בלבד:
▪ העונה הרטובה (יוני–ספטמבר): עונת הגשם העיקרית. הטמפרטורות יציבות ונוחות – סביב 22 מעלות צלזיוס. כמות המשקעים החודשית עומדת על 150–300 מ"מ גשם, כששיא הגשמים הוא בחודשים יולי ואוגוסט.
▪ העונה היבשה (אוקטובר–מאי): עונה יבשה ונוחה. הטמפרטורות יציבות ונוחות – סביב 22 מעלות צלזיוס. הגשמים נפסקים. לקראת סוף העונה (בחודשים אפריל–מאי) מתחילים להופיע גשמים ספורים המבשרים את העונה הרטובה שתגיע ביוני.

השעה באתיופיה

אזורי זמן באתיופיה: השעה אחידה בכל רחבי אתיופיה.
שעון קיץ באתיופיה: אתיופיה אינה מנהיגה שעון קיץ.
הפרשי שעות בין ישראל לאתיופיה: השעה באתיופיה מקדימה את השעה בישראל בשעה (GMT+3). בתקופת שעון הקיץ בישראל הפרש השעות מצטמצם בשעה והשעה באתיופיה וישראל זהה.
שעות היממה באתיופיה: שעות היממה, על פי המנהג האתיופי, מתחילות ב-6 בבוקר על פי שעוננו ולכן השעה האתיופית מתאחרת ב-6 שעות מהמקובל אצלנו. לדוגמא, השעה 07:00 על פי שעוננו היא 01:00 בבוקר על פי שעונם. לאור זאת, בכל תיאום זמן עליכם לוודא על פי איזה שעון (אתיופי או עולמי) נקבע הזמן.
התאריך באתיופיה: האתיופים משתמשים בלוח שנה היוליאני, ולפיכך השנה שלהם מתאחרת אחרי השנה הגרגוריאנית ב-7 שנים ו-8 חודשים. גם חלוקת החודשים בלוח השנה האתיופי שונה מהמקובל בלוח הגרגוריאני. לאור זאת, בדומה לשעה ביום, גם בעת קביעת מועד כלשהו עליכם לוודא על פי איזה לוח שנה נקבע המועד.

כסף באתיופיה

המטבע באתיופיה: ביר (Bir). שערי המטבע משתנים לעתים תכופות ועדכונם יימסר בעת פגישת התדרוך שתיערך לפני היציאה לטיול.
הוצאות צפויות במהלך הטיול: הערכת הוצאות הצפויות במהלך הטיול תימסר למטיילים בעת פגישת התדרוך.
החזקת הכסף: מומלץ להצטייד בדולרים אמריקאיים. יש להצטייד בדולרים מהסוג החדש (שטרות משנת 2004 ואילך). אי אפשר להחליף שטרות קרועים, מקושקשים, מסומנים או ישנים.
ייבוא וייצוא מטבע מקומי: חל איסור להיכנס לאתיופיה ולצאת ממנה עם מטבע מקומי בכמות שעולה על 200 ביר במזומן. כניסה או יציאה עם סכום גדול מזה מעמידה אתכם בסכנה של החרמת הכסף והעמדה לדין.
הצהרה על מטבע זר: אם אתם נכנסים לאתיופיה עם סכום שהוא גדול מ-3,000 דולר עליכם להצהיר על כך בעת הכניסה לאתיופיה ולקבל מסמך המאשר זאת. בעת היציאה, אם יש ברשותכם יותר מ-3,000 דולר עליכם להציג אחד משניים: או את המסמך המאשר שהכנסתם את הכסף לאתיופיה, או אישור מהבנק המקומי שבו רכשתם את הדולרים. אישור הבנק תקף למקסימום 45 ימים מיום הנפקתו.
החלפת כסף: מומלץ להמיר דולרים למטבע מקומי בעת הנחיתה בשדה התעופה של אדיס אבבה. בכל מקום אחר באתיופיה, למעט שדה התעופה, המרת מטבע אפשרית אך ורק בבנקים.
קבלה על החלפת כספים: בכל עסקה של המרת מטבע עליכם לדרוש קבלה המעידה על ההמרה ולשמור עליה עד לסוף הטיול. בלעדיה לא תוכלו להחליף את המטבע המקומי חזרה לדולרים.
כרטיסי אשראי: השימוש בכרטיסי אשראי אינו נפוץ ובמקומות המועטים שמאפשרים זאת גובים תוספת של 3% על השימוש בכרטיס. אין אפשרות למשיכת מזומנים באמצעות הכרטיס.
דמי צילום: לקראת הביקור בעמק נהר אומו עליכם להצטייד בהרבה שטרות קטנים של מטבע מקומי על מנת לשלם את "דמי הצילום" הנהוגים שם. לפירוט ראו סעיף "צילום באתיופיה" להלן.

אוכל ושתייה באתיופיה

מים: יש להימנע משתיית מי ברז.
ארוחות בטיול לאתיופיה: האוכל אינו חוויה קולינרית, אולם יש אוכל בשפע. אפשר לפגוש שני מטבחים שונים: המטבח האתיופי שהאוכל הבסיסי ביותר בו הוא האינג'רה – מעין מאפה אוורירי המזכיר את הלחוח התימני, למעט העובדה שהוא עשוי מטף. אל האינג'רה מצטרפים מיני תבשילים ונהוג לבצוע אותה ולטבול בתבשיל. המטבח השני הוא האיטלקי – שמתבטא בעיקר במאכלי פסטה, אולי המורשת היחידה והמוצלחת של הקולוניאליזם האיטלקי באתיופיה.
▪ ארוחות בוקר: אנו נוהגים לאכול את ארוחות הבוקר במלונות. באזורים נידחים הארוחה מבוססת בעיקר על לחם, ריבה, חביתה (שתוגש רק אם יש ביצים, וזה לא קורה תמיד). מבחר הירקות דל מאוד, אם הוא מוצע בכלל.
▪ ארוחות צהריים: אנחנו נוהגים לאכול ארוחות קלות בהתאם לתנאי המקום. לעתים מדובר ארוחה במסעדה ולעתים כארוחת פיקניק קלה בחיק הטבע.
▪ ארוחות ערב: אנחנו נוהגים לאכול במסעדות מקומיות או במלונות.
אוכל רחוב באתיופיה: אוכל הרחוב באתיופיה מיוצר בתנאים סניטריים ירודים. לאור זאת מומלץ להתאפק ולהימנע מאכילתו.
מזון צמחוני: בארוחות המוגשות במהלך הטיול תוכלו לבחור בין אוכל רגיל לאוכל צמחוני.
אוכל בצפון אתיופיה: באזורים הנוצריים-אורתודוקסים בצפון אתיופיה נהוג בימי רביעי ושישי ובמהלך תקופת הלנט להימנע מאכילת בשר. האוכל המוגש אז הוא צמחוני.
מזון מיוחד בטיול לאתיופיה: מטיילים שלהם צורכי תזונה מיוחדים (כגון מזון ללא גלוטן, דל סוכר, מזון מיוחד לבעלי אלרגיות וכדומה), מתבקשים ליידע אותנו בעת ההרשמה. בקשתם תועבר לספקי השירותים השונים, אך החברה אינה מתחייבת שהמטייל אכן יקבל מזון המותאם לצרכיו. על מטיילים אלה להצטייד מראש במזון המתאים לצורכיהם המיוחדים למשך כל ימי הטיול.
מזון כשר: ארוחות כשרות יוגשו רק בטיולים שמיועדים מלכתחילה לשומרי מסורת. במקרה כזה בתנאי הטיול יצוין במפורש שהארוחות מותאמות לשומרי כשרות. מטיילים שומרי כשרות שנוסעים בטיולים שבהם אין סידורים מתאימים יוכלו להזמין מזון צמחוני.

מלונות באתיופיה

על המטיילים להביא בחשבון שרמת המלונות באתיופיה היא נמוכה מאוד. רמת המלונות משתנה מאזור לאזור:
▪ מלונות באדיס אבבה: אדיס אבבה היא המקום היחיד שמציע מלונות בסטנדרט גבוה, בדומה למקומות אחרים בעולם.
▪ מלונות בצפון אתיופיה: המלונות בכל צפון אתיופיה הם ברמה נמוכה מהמקובל במערב ורמת התחזוקה בהם ירודה. אנחנו משתמשים במלונות הטובים ביותר, אבל עדיין מדובר במלונות שקשה להגדירם כמלונות טובים.
▪ מלונות/ לודג'ים בדרום אתיופיה: רמת המלונות בדרום אתיופיה נמוכה עוד יותר מזו של צפון אתיופיה. המגורים צנועים מאוד, החדרים קטנים ועם ריהוט דל, לא תמיד קיים מיזוג אוויר ובמקלחת אין בהכרח מים חמים. הפסקות באספקת חשמל או מים הן עניין שבשגרה.
▪ חבלי ארץ אחרים: בחבלי ארץ רבים אין בכלל תשתית של מלונות. במקרים כאלה הלינה נעשית במאהל פשוט, עם שירותים בחוץ.

טיסות לאתיופיה

כרטיסי טיסה: פרטים מלאים לגבי הטיסות (מספרי טיסות, שעות, מועדים ומסלולים) יימסרו בעת פגישת התדרוך שתתקיים לפני היציאה לטיול. כרטיסי הטיסה יימסרו לכם בדוא"ל סמוך למועד היציאה.
כבודה בטיסות בינלאומיות ובפנימיות: בטיסות הבינלאומיות והפנימיות מותר לנוסע במחלקת תיירים למסור מזוודה אחת שמשקלה אינו עולה על 20 ק"ג. כל חריגה במשקל או במספר התיקים מחייבת תשלום נוסף. אנא תכננו את משקל הכבודה שלכם בהתאם.
הושבה בטיסות: מטיילים שטיסותיהם הוזמנו בטיסות אישיות רשאים בדרך כלל (על פי מדיניות חברת התעופה) לבחור את מקומות ההושבה במטוס. לעומתם, רוב חברות התעופה אינן מאפשרות למטיילים בכרטוס קבוצתי לבצע מראש הושבה במטוס. אנו נשתדל לעזור כמיטב יכולתנו, אבל עליכם להיות ערוכים לאפשרות שהקצאת המושבים תיעשה רק בעת הנפקת כרטיס העלייה למטוס.
נתיבי טיסה: אתיופיאן איירליינס מקיימת טיסות ישירות בין תל אביב לאדיס אבבה. הטיסות עוברות בנתיב ביטחוני, למעט מקרים חריגים שבהם אין אפשרות לטוס מעל ים סוף בשל תנאים ביטחוניים. במקרה כזה החברה האתיופית מבצעת את הטיסה מעל אדמת מצרים וסודן. טיסה לאתיופיה בכל חברה אחרת איננה מתקיימת בנתיב ביטחוני. מטיילים שסוגיית הנתיב חשובה להם מתבקשים לבדוק אתנו את נתיבי הטיסה עוד בטרם הרשמתם לטיול.

תקשורת באתיופיה

קידומת בינלאומית: הקידומת הבינלאומית באתיופיה היא 251.
טלפונים במלונות: בעת פגישת התדרוך שתתקיים לקראת הנסיעה תימסר למטיילים רשימת טלפונים ופקסים במלונות שבהם נתארח. מומלץ להשאיר את הרשימה אצל קרוביכם בארץ על מנת שיוכלו להתקשר אליכם במהלך הטיול. לתשומת לבכם: ההתקשרות לבתי המלון אינה פשוטה ויש להתאזר בסבלנות רבה. ברוב המלונות הטלפון נמצא בקבלה בלבד ולא בחדרים.
חיוג מאתיופיה לישראל: קוד הגישה למרכזייה הבינלאומית הוא 000. אחריו יש לחייג את הקידומת הבינלאומית של ישראל (972), את הקידומת האזורית בארץ (ללא האפס) ואת המספר המבוקש. מחיר שיחות הטלפון יקר יחסית (כ-20 דולר לשלוש דקות).
טלפונים סלולריים: רשת הסלולר פרוסה ברוב חבלי הארץ באתיופיה למעט אזורים נידחים ודלילי אוכלוסין. מומלץ לרכוש חבילת שיחות ומסרונים דרך חברת הסלולר שלכם.
Wi-Fi: הנגישות ל-Wi-Fi נעשית בהדרגה נפוצה, אף שהיא עדיין אינה קיימת במלונות פשוטים באזורים נידחים ודלילי אוכלוסין. המלונות הטובים מאפשרים כיום גלישה בחינם באזור הקבלה. אין גישה ל-Wi-Fi בחדרי המלון.
גלישה באמצעות Wi-Fi או באמצעות הרשת הסלולרית: בעוד הגלישה דרך Wi-Fi היא בחינם, הגלישה דרך הרשת הסלולרית נעשית בתשלום. לאור זאת, אם אתם מתכוונים לגלוש דרך הרשת הסלולרית עליכם לרכוש מראש דרך חברת הסלולר שלכם חבילת גלישה. לחלופין, אם אתם רוצים להימנע מגלישה מקרית בתשלום עליכם לתאם עם חברת הסלולר חסימת גלישה לפרק הזמן שאתם שוהים בחו"ל.

צילום באתיופיה

בעיקרון אפשר לצלם כמעט בכל מקום. עם זאת, באתרים מסוימים מופיעות הנחיות משולטות המתירות צילום או אוסרות עליו. לעתים האיסור הוא על צילום עם פלאש, ולעתים התקנות אוסרות את הצילום מכול וכול. יש לכבד את ההנחיות ולצלם בהתאם. אם יש לכם ספק לגבי הרשות לצלם אנא פנו לבעלי תפקיד הנוכחים במקום ובררו עמם אם אתם רשאים לצלם.
צילום אנשים: האתיופים אוהבים להצטלם ויסכימו בחפץ לב. עם זאת, כרגיל, בצילום כל אדם יש לבקש את רשותו. בעת הביקור באזור אגן האומו נהוג לשלם עבור כל צילום. התעריף הקבוע הוא כ- 3 ביר לתמונה. התשלום נעשה ישירות לאדם המצולם.
צילום בווידאו: מטיילים המצלמים במצלמת וידאו בעת הביקור באתרים היסטוריים נדרשים לשלם דמי צילום בסך של 150 ביר לאתר.
צילום מתקנים רגישים: יש להימנע בתוקף מצילום מתקנים רגישים כגון מוסדות ממשלתיים, מחנות צבא, שדות תעופה, תחנות גבול, סכרים, גשרים, אנשי צבא ומשטרה וכדומה.

חשמל באתיופיה

החשמל באתיופיה: 220 וולט, השקעים הם על פי התקן האירופי (שני פינים עגולים).

המלצות להתנהגות באתיופיה

אתיופיה היא מדינה שאוכלוסייתה מורכבת בעיקר מנוצרים ומוסלמים, שתיהן אוכלוסיות שמרניות. להלן כמה כללים להתנהגות שאנו ממליצים לאמץ מתוך כבוד למארחים ומתוך רצון לחוות טוב יותר את אורח החיים באתיופיה.
קוד לבוש: בעת הביקורים באזורים נוצריים ומוסלמיים יש להקפיד בבחירת בגדים שאינם חושפניים. זאת בשל הביקורים באתרים קדושים והכבוד לאוכלוסייה המקומית. הערה זו נכונה גם לגברים וגם לנשים ולכל טיול בכל עונות השנה. עליכם ללבוש חולצה בעלת שרוולים (לפחות שרוולים קצרים) המכסים את הכתפיים ומכנסיים או חצאית המכסים את הברכיים (לפחות מכנסי שלושת-רבעי ועדיף מכנסיים ארוכים בכלל).
קוד לבוש באזור אגן האומו: ההגבלות על שימוש בבגדים צנועים שהוזכרו לעיל אינן תקפות לביקורים באגן נהר אומו. כאן תוכלו להשתמש גם במכנסיים קצרים ובחולצות בלי שרוול.
גילויי חיבה פומביים: הקפידו להימנע מגילויי חיבה בין מיניים בפומבי.
תכשיטי וחפצים העשויים משנהב: אין להשתמש בתכשיטים או חפצים עשויים שנהב, גם אם מדובר בתכשיטים או חפצים שהבאתם מהבית. הרשויות באתיופיה זכאיות להחרים את השנהב, ואפילו להעמיד אתכם לדין.
ייצוא עתיקות: אין להוציא עתיקות מאתיופיה, אלא עם אישורים מתאימים. בעת רכישת החפץ עליכם לדרוש לקבל מסמך המאשר את מכירת החפץ וייצואו. יש להציג את המסמך, על פי דרישת הגורמים המוסמכים, בעת היציאה מאתיופיה.

מצבי חירום באתיופיה

התמודדות עם גובה רב: החלק הצפוני של אתיופיה הוא רמה געשית גבוהה המתנשאת לגבהים של 2,200 מטר ומעלה. שהייה בגבהים אלה אינה מהווה סכנה למטיילים בעלי בריאות תקינה, אף שהם יכולים לחוות עייפות קלה וקשיי שינה בימים הראשונים. עם זאת, בטיולים המשלבים את הרי סימיאן, שהביקור בהם כרוך בעלייה לגבהים שמעל 3,000 מטר נדרשת התייחסות מיוחדת. בגבהים אלו עלולים להופיע תסמינים של מחלת גבהים. אנו נשתדל ליצור תנאים נוחים להתאקלמות לגובה. תנאים אלה אמורים להתאים לאנשים בעלי בריאות תקינה. עם זאת, מטיילים שיש ספק בלבם לגבי התמודדותם עם הגובה נדרשים להתייעץ עם רופא טרם הרשמתם לטיול.
פגעי טבע באתיופיה: אתיופיה חשופה למגוון סיכונים של פגעי טבע, ובהם רעידות אדמה ושיטפונות פתאומיים.
▪ רעידות אדמה: אתיופיה בכללותה, ובמיוחד השבר הסורי-אפריקאי, ממוקמים באזור פעיל מבחינה סיסמית. רעידות אדמה, אף שהן מתרחשות בתדירות נמוכה, יכולות להיות מסוכנות.
▪ שיטפונות פתאומיים: גשם כבד בהרים ובמדבר עלול לגרום לשיטפון פתאומי, התמוטטות בוץ והידרדרות סלעים. הליכה ונהיגה במצבים כאלה עלולות להיות מסוכנות. יש להתרחק מערוצי נחלים ולהימנע מחציית כבישים מוצפים.
במקרה חירום: בכל מקרה חירום עליכם להיעזר קודם כל במדריך הטיול, או במדריכים המקומיים, או בספקים שלנו. במקביל עליכם לדווח למשרדנו בדחיפות את פרטי המקרה כדי שנוכל לפעול ולסייע מרחוק. אם מדובר בעניינים רפואיים או משפטיים חמורים יש לערב גם את השגרירות הישראלית הקרובה.
מרכז מצב במשרד החוץ: מרכז המצב של משרד החוץ משמש כמרכז שליטה, דיווח ותיאום במצבי שגרה וחירום. מרכז המצב מאויש 24/7 בכל ימות השנה ומסוגל לתת מענה ראשוני לפניות של אזרחים. טלפון: 972-2-5303155, פקס: 972-2-5303896 דוא"ל: matzav@mfa.gov.il.

אגם טאנה

האגם הגדול ביותר באתיופיה – שטחו יותר מ-3,000 קמ"ר – מזין את מימי הנילוס הכחול. האגם משובץ איים קטנים, ועל רבים מהם הוקמו כנסיות.

אדיס אבבה

אדיס אבבה (משמעות שמה באמהרית "פרח חדש") היא הבירה הנוכחית של אתיופיה ובירת האיחוד האפריקאי. היא הוקמה על ידי הקיסר מנליק ה-2 בסוף המאה ה-19, וכיום חיים בה כ-3.5 מיליון איש. בעיר נפרשות שדרות רחבות ובהן מבנים מודרניים, בתי מידות ובתי קפה המשמרים את זכר הכובש האיטלקי ששלט באתיופיה למשך כמה שנים, לצד סמטאות צרות, בתי בוץ, חיות משק בחצרות בתים ושיירות של חמורים. האתרים המעניינים בעיר הם המרקטו (Mercato), השוק הפתוח הגדול ביותר באפריקה, הארמון, קתדרלת השילוש הקדוש, קתדרלת סנט ג'ורג', המוזיאון הלאומי של אתיופיה והמוזיאון האתנוגרפי המציג את הקבוצות האתניות המרכיבות את האוכלוסייה האתיופית, כמו גם את האמונות, הדתות והאמנות של אתיופיה.

אקסום

לפי הכנסייה האורתודקסית האתיופית, אקסום היא העיר הקדושה ביותר לנוצרים באתיופיה. קדושתה טמונה באמונה כי בה שמור ארון הברית המקורי, עם לוחות הברית שניתנו לעם ישראל בהר סיני. לפי התנ"ך ארון הברית ליווה את בני ישראל במסעם במדבר ובכיבוש הארץ, עד שהוכנס אחר כבוד לקודש הקודשים בבית המקדש בידי המלך שלמה. ארון הקודש אינו מוזכר בסיפור התנ"כי אחרי חורבן בית ראשון. ב"כֶּ‏‏בְּ‏‏רַ‏‏‏‏‏ ‏נַ‏‏גַ‏שְׁתּ", אפוס הלאומי של הנצרות האתיופית, מסופר כיצד הובא הארון מירושלים לאתיופיה על ידיו של הקיסר מנליק ה-1 – בנם של המלך שלמה ושל מלכת שבא – לפני כ-3,000 שנה, ולפי האמונה הוא שמור עד היום בקתדרלת מריאם ציון שבעיר, ורק כוהן אחד המופקד על הארון רשאי לראותו. בשל חשיבותה ההיסטורית של אקסום היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

ארטה אלה

ארטה אלה הוא הר געש פעיל שמתנשא לגובה של 613 מטר מעל פני הים. זהו אחד מארבעת ההרים היחידים בעולם שבלועם קיים אגם של לבה נוזלית.

גונדר

גונדר הייתה בירת אתיופיה במאה ה-17, ונבנו בה ארמונות, כנסיות ומצודות במתחם קיסרי שנותר מרשים גם בימינו. אחד האתרים המפורסמים בעיר היא כנסיית "דברה בירהאן סילאסי", שבה ציורי הקיר הם מפסגות האמנות הדתית האתיופית.
האזור גונדר התגוררו "ביתא ישראל" , שרידים לקהילה היהודית באתיופיה שחבריה נאלצו להתנצר. הקהילה היהודית האתיופית הייתה מנותקת מקהילות יהודיות אחרות, וקשריה עם העולם היהודי התבססו במהלך המאה ה-20. בעקבות חיזוק הקשרים בין יהדות אתיופיה לישראל עלו רוב יהודי אתיופיה לישראל.

הבקע אפריקאי המזרחי

אפריקה היא היבשת היחידה שבה מתרחשים, ממש לנגד עינינו, תהליכים של שבירה טקטונית. הצטברות של מאגמה לפני עשרות מיליוני שנים מתחת לחלק המזרחי והדרומי של אפריקה גרמה מלכתחילה להתרוממות של רמות גבוהות, ואחר כך הביאה ליצירת שברים שהחלו לבקע ולסדוק את היבשת. הלוח הערבי נשבר והתנתק מהלוח האפריקאי-נובי אגב יצירת ים סוף ומפרץ עדן, ובפנים היבשת החלה להופיע סדרת סדקים שהלכו והתארכו צפונה ודרומה. בסדקים נוצרו עמקים עמוקים שממשיכים להתארך ולהתרחב גם בימינו אנו. אחד הסדקים הדינאמיים ביותר הוא "הבקע האפריקאי המזרחי" – סדרת עמקים ואגמים, כמעט רציפה, הנמשכת על פני יותר מ-3,000 קילומטר מצפון מוזמביק ועד לצומת המשולש של אפאר. הבקע הוא מוקד לפעילות טקטונית אינטנסיבית הבאה לידי ביטוי בפעילות געשית ורעידות אדמה המופיעים בתדירות גבוהה.

הנילוס הכחול

אחד משני היובלים העיקריים המזינים את נהר הנילוס. היובל האחר הוא הנילוס הלבן שמקורו בטנזניה, דרומית לאגם ויקטוריה. בתקופת הקיץ עולה מפלס הנילוס הכחול בשל גשמי המונסון היורדים ברמה האתיופית. הגשמים היורדים באתיופיה הם הגורם העיקרי להצפות המחזוריות של נהר הנילוס.

הצומת המשולש של אפאר

מקום בקרקעית ים סוף שבו שלושה לוחות טקטוניים מתפצלים ונפרדים זה מזה: הלוח הערבי, הלוח האפריקאי-סומלי והלוח האפריקאי-נובי.

הראר

העיר הראר, שהייתה יישוב ספר קטן ונידח, הפכה במאה ה-16 לבירתה של סולטנות מוסלמית מיליטנטית ששמה לעצמה מטרה לכבוש את הרמה האתיופית ולהחיל את שלטון האסלאם על אוכלוסיית הכופרים הנוצרים שאכלסו אותה. המטרה המוצהרת אמנם לא הושגה, אך באותה עת הפכה הראר לעיר של מלומדים ולמרכז הרוחני החשוב ביותר לדת האסלאם באתיופיה. בתוך חומות העיר ממוקמים יותר ממאה קברי קדושים ושמונים מסגדים. שיעור המלומדים והקדושים הגבוה העניק להראר את התואר "עיר הקדושים". בעיני רבים העיר נחשבת לרביעית בקדושתה באסלאם (אחרי מכה, מדינה וירושלים).
סביב הראר צמחים שיחי הגאת הנחשבים למשובחים בעולם. השיחים, הגדלים פרא בגבעות מסביב לעיר, בויתו לפני כאלף שנה, והפכו לסחורה המייצרת מזומנים עבור החקלאים המקומיים. הגאת ממשיך להיות מיוצר גם כיום במקום הולדתו, ונמכר כסם לצריכה בשווקים המקומיים ובשווקים של סומליה.

הרי באלה

הרי באלה, המתנשאים לגבהים של יותר מ-4,000 מטר, הם חלק מהרמה האתיופית. עם התרחבותו של הבקע האפריקאי המזרחי, שביתר את הרמה, הופרד רכס באלה משאר הרמה האתיופית ונדד יחד עם הלוח הטקטוני הסומלי למקומו הנוכחי. בשל מיעוט האוכלוסייה המתגוררת ברכס, השתמרה המערכת האקולוגית הטבעית ובעלי החיים האופייניים לאזור זה. ההרים הוכרזו כשמורת טבע.

הרי סימיין

הרי סימיין הם הרכס הגבוה ביותר באתיופיה, והפסגה הגבוהה ברכס היא ראס דאשן (Ras Dashen), המתנשאת לגובה 4,550 מטר מעל פני הים. ההרים נוצרו כתוצאה מהצטברות שכבות של בזלת, שעוביין יותר משלושה קילומטרים. הנביעה של לבה בזלתית, בד בבד עם ההתרוממות של הרמה האתיופית כולה, ויחד עם תהליכי הארוזיה ששחקו את ההרים, יצרו את ההרים הגבוהים ואת הנופים הדרמטיים ברכס. הרי סימיין הוכרזו כשמורת טבע.
הרי סימיין הם ביתם של קופי הג'לדה (Thercopithecus Gelada) האנדמיים לאתיופיה. קופים אלה הם שריד אחרון למשפחה של גדולה של קופים שממנה התפתחו גם קופי הבבון. קופי הג'לדה מאופיינים בתווי היכר פיזיים ייחודיים להם. הקוף הזכר מתהדר ברעמת שיער מרשימה ובטלאי בצורת מעוין אדום על חזהו. הג'לדה חיים בקהילות גדולות, שמגיעות לעתים ל-500 פרטים ויותר, ומנהלים חיי חברה מורכבים.

הרמה האתיופית

הרמה האתיופית, הנקראת לפעמים בשם "הגג של אפריקה", היא אזור רחב ידיים שמתנשא לגבהים שבין 1,500 מטר ועד 4,500 מטר מעל פני הים. כל האזור התרומם לפני כ-75 מיליון שנים בשל הצטברות של מאגמה מתחת לקרום כדור הארץ. בסופו של דבר הרמה נסדקה ובותרה לשלושה חלקים עם התרחבותו של הבקע הסורי-אפריקאי, העובר לאורכה של אתיופיה מדרום-מערב לצפון-מזרח ועם היווצרותם של ים סוף ושל מפרץ עדן.

לליבלה

בכפר לליבלה חצובות כנסיות מתחת לפני הקרקע, 11 מהן הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. על פי המסורת, הכנסיות החצובות הוקמו במאה ה-12 על ידי הקיסר גברה מסקל לליבלה כהעתק לכנסיות בירושלים, ומשום כך העיר מכונה גם "ירושלים החדשה". הכנסיות, שזכו לשמות תנ"כיים או מן הברית החדשה כמו בית מרים, גולגותא, באר ישעיהו ועוד, נותרו פעילות גם בימינו ומשמשות לתפילה וכמנזרים.

נהר אומו

באזור נהר אומו והמרחב שסביבו שוכנות קבוצות אתניות שלכל אחת מהן תרבות, שפה ומנהגים משלה. אלה הקבוצות העיקריות:

האמר – קבוצה אתנית הדוברת שפה אומוטית וחיה במרחב שמסביב לעיירות טורמי ודימאקה. ההאמר, המתפרנסים מגידול בקר ומקנה, הם נוודים למחצה והם ממשיכים לשמר את אורחות חייהם המסורתיות. הטקס החשוב ביותר בחיי בני ההאמר הוא טקס החניכה של "קפיצת השוורים" (Bull Jumping Ceremony). בתום שלושה ימים של טקסי חניכה החניכים צריכים לרוץ ולקפוץ, עירומים כביום היוולדם, על גבם של שוורים, לעתים עד שלושים שוורים העומדים זה בצד זה בשורה ארוכה. חניך שמצליח לרוץ על גב השוורים ארבע פעמים מוכיח בכך את "גבריותו" וזוכה להערכת השבט. בסופו של הטקס מלקה החניך את הנשים במשפחתו עד שהן מדממות ומצולקות.

מורסי – החיים במרחב שבין נהר אומו לנהר מאגו. קבוצה אתנית דוברת שפה אומוטית המתקיימת בעיקר מגידול מקנה ובקר. המורסי התפרסמו בשימוש בדסקית חומר בשפה התחתונה של הנשים. השימוש בדסקית מתחיל בהגעת אישה לפרקה וזמן קצר טרם נישואיה. עם השנים הנשים משתמשות בדסקיות הולכות וגדלות. גבר אינו יכול לשאת אישה לפני שניצח בדונגה (Donga), קרב מסורתי בין שני גברים שמשתמשים במקל שאורכו כשני מטר. בעבר היה מסתיים הקרב במותו של אחד המתחרים. כיום מסתפקים בכניעה סמלית.

קונסו – קבוצה אתנית דוברת שפה כושיתית-מזרחית, המתגוררת ברמה בזלתית בגבהים של כ-2,000-1,500 מטר מעל פני הים. הם מתקיימים בעיקר על גידולים חקלאיים וחיים בכפרים גדולים ומבוצרים. קירות של אבני בזלת, שנאספו מסיקול השדות, מקיפים את כפריהם, והכניסה והיציאה לתוכם אפשרית רק דרך שערים. כל בית בכפר מוקף חומת בזלת משלו, כך שפנים הכפר הוא בעצם מבוך של רחובות צרים. בכמה מקומות מרכזיים מוקמים בתים קהילתיים (Mora) שנועדו לכינוסים קהילתיים, וכמקום מגורים לגברים נשואים ולא נשואים, ובעיקר לבנים בגיל ההתבגרות. בני קונסו משמרים את אמונותיהם המסורתיות, אף שלאחרונה אימץ חלקם את הנצרות בהשפעת מיסיונרים פרוטסטנטים.

ארי – הקבוצה האתנית הגדולה במרחב של נהר אומו הדרומי. בני הקבוצה, הדוברים שפה אומוטית, חיים בעיקר בקרבת העיר ג'ינקה (Jinca). בני ארי נטשו בהדרגה את אורחות החיים המסורתיות ואימצו אורח החיים המודרני.

עמק אוואש

נחל אוואש, הזורם בדרום שקע אפאר, הוא המקור העיקרי למים ולאדמות פוריות בשקע. בחפירות שנערכו בעמק אוואש בשנים 1973-1970, באתר שזכה לשם הדר, התגלו מאובנים של Australopithecus afarensis "הקוף הדרומי של אפאר", ובהם גם "לוסי" – נקבה הומינינית שחיה לפני כ-3.2 מיליון שנה. "לוסי" מוצגת במוזיאון הלאומי האתיופי באדיס אבבה. השלד של "לוסי" שמור במוזיאון הלאומי של אדיס אבבה, ולקהל מוצג העתק של השלד המפורסם.

קיביש

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בקיביש נחשפו השרידים הקדומים ביותר שידועים לנו של האדם המודרני (Homo Sapiens). על פי המחקר הארכיאולוגי והגנטי, בני המין האנושי כפי שהם מוכרים לנו כיום חיו באגן נהר אומו הדרומי לפני כ-200,000 שנה. בשל כך נקרא האזור בשם "ערש המין האנושי". לפני 60,000-50,000 שנים, החלו בני האדם לנדוד אל מחוץ לאגן האומו, דרומה ומערבה לתוך אפריקה, וצפונה ומזרחה אל מחוץ לאפריקה.

שקע אפאר

שקע אפאר הוא חלק מהבקע האפריקאי המזרחי. השקע, שצורתו כצורת משולש (מכאן גם שמו האחר – משולש אפאר), נוצר בנקודה שבה התנתקו זה מזה שלושה לוחות טקטוניים – הלוח הערבי, הלוח האפריקאי-סומלי והלוח האפריקאי-נובי. עם התרחקות הלוחות זה מזה, שהעמיקה והרחיבה את ים סוף ואת מפרץ עדן, נפער גם שקע אפאר, והלך והתמלא בשכבות של סחף שהובילו הנחלים שניקזו את הרמה האתיופית ובשכבות של בזלת שהמשיכו לנבוע מתוך כדור הארץ. החלק הצפוני של שקע אפאר מוכר גם בשם שקע דנקיל (Danakil).
במדבר השחון של שקע אפאר מתגוררים בני אפאר, קבוצה מוסלמית, דוברת אפארית (שפה כושיתית-מזרחית). בני הקבוצה, שהתקיימו מרעיית עדרים, בייתו בעזרת שכניהם הערבים את הגמל, וכוננו מסחר ארוך טווח שקישר בין הרמה האתיופית לרצועת החוף. בנוסף למדו בני אפאר את מלאכת כריית המלח, שאותו כרו מקרקעיות של אגמים יבשים במדבר. לוחות המלח, שהובלו בשיירות גמלים למכירה לתושבי הרמה האתיופית, היו גורם חשוב בכלכלת אפאר.

האיש שרץ מרתון יחף – וזכה בזהב האולימפי

סיפורו של אבבה ביקילה, אצן אתיופי ומדליסט אולימפי, הוא סיפור של נחישות, פשטות והשראה לאתלטים רבים באתיופיה, באפריקה ובעולם כולו

האצן האתיופי אבבה ביקילה התייצב בשנת 1960 על קו הזינוק של המרתון במסגרת המשחקים האולימפיים שהתקיימו אז ברומא. אף זוג של נעלי ריצה מכל המותגים המוכרים, שמדד לפני התחרות...